תמצית העובדות

1. התובעת הגישה 2 תביעות, למזונות ומשמורת שני קטינים בני כ-8 ו-4 . הנתבע הגיש 2 תביעות: תביעה רכושית לאיזון משאבים  ולמשמורת. הצדדים נישאו ביום 9.8.04 ונולדו להם 2 הבנים. הצדדים פרודים מיום 28.5.13, מועד בו עזב הנתבע את הדירה ברחוב  xxx xxx x  (להלן: "הדירה"). על נסיבות המשבר לצדדים גרסאות שונות. הצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון טרם הנישואין  ביום 27.5.04 (להלן: הסכם הממון).
2. התובעת כבת 36, עובדת אצל אביה במשרה חלקית, ב – "xxx" ,כפקידה,  והכנסתה כ-3,900 ₪. הנתבע כבן 37, הינו מהנדס מכונות בהכשרתו. עבד במספר מקומות עבודה . מרבית כלכלת המשפחה היתה מבוססת על הכנסתו. התובעת והקטינים מתגוררים בדירה ב-xxx, הרשומה בבעלות הורי התובעת.

ההליכים וההחלטות

3. לענין המזונות– בהחלטה מיום 4.8.13 נפסקו מזונות זמניים בסך של 1,850 ₪ לכל קטין בתוספת מחצית מהוצאות חינוך ורפואיות. בהחלטה משלימה מיום 8.4.14, לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, נקבע כי אין מקום לשינוי המזונות הזמניים.

       לענין המשמורת והסדרי הראיה– בהתאם לתסקיר העו"ס לס"ד מיום 7.11.13  נקבעה בהחלטה מיום 13.11.13  המשמורת אצל התובעת וכן הסדרי הראיה עם הנתבע. ניתן תוקף להסדרי ראיה והמלצות התסקירים מיום 31.3.14  ומיום 17.8.14.

       לענין איזון המשאבים- ביום 6.1.15 ניתן תוקף של החלטה לחוות דעת המומחה שטרנפלד מיום 1.4.14  וכן לתוספת במכתבו מיום 13.5.14, לעניין כיסוי החוב בבנק פועלים וייחוס מחצית הסכום בסך 12,778 ₪ לחובת הנתבע.

4. הסוגיות שבמחלוקת
5. תוקפו של הסכם הממון , ומועד ביצועו ,בפירוד או בגירושין?
6. טענות נגד חוות דעת המומחה לאחר שקיבלה תוקף משפטי.

3.שינוי בסיס האיזון  בנסיבות המקרה.

הצדדים  הגישו סיכומיהם. בהסכמת הנתבע  התובעת הגישה סיכומי תגובה,  שעיקרם חזרה על טענות התובעת ואתייחס אליהם ככל שנדרש.

התובעת העידה לעצמה (ת/1)

הנתבע העיד לעצמו (נ/1, נ/2, נ/3).

תביעות המשמורת

5. התובעת מבקשת לקבוע, כי הינה האם המשמורנית על הקטינים. הנתבע אינו מעורב בחיי הקטינים, אינו מתעניין בלימודיהם במוסדות החינוך.

הנתבע טוען, כי התובעת עושה שימוש פסול בקטינים, המבטל את סמכותו ההורית. מקשה על קיום הסדרי הראיה והקשר בינו לילדים. מקבלת החלטות מהותיות על דעת עצמה, כולל לעניין רישום הקטין לגן. לנתבע מסוגלות הורית וביכולתו לשמש כהורה משמורן. עם זאת, מבין כי נוכח מצבם של הקטינים, נדרש להביא המחלוקת לסיומה. מבקש לשמר המצב הקיים ומסכים למשמורת התובעת, בכפוף להסדרי הראיה  הקיימים. מבקש כי יקבע מועד חלופי, ככל שמתבטל מועד מפאת מחלת קטין. מבקש שיחת טלפון קבועה בשעה קבועה וללא התערבות התובעת בשיחה. מבקש לחדש הפניה לתיאום הורי, בהתאם לתסקיר מיום 17.8.14, דבר שלא התאפשר טרם ההכרעה במשמורת ובהסדרי ראיה וכן הסמכת העו"ס לס"ד לשנתיים נוספות, נוכח הערמת קשיים מצד התובעת.

  הכרעה

6. בהעדר מחלוקת מהותית בין הצדדים ובהתאם להסכמת הנתבע, למשמורת התובעת ושימור הסדרי הראיה נקבע:

       א.  התובעת תהא האם המשמורנית הקבועה.

       ב.   הסדרי ראיה יהיו:   שבוע 1- בימים ב ' ד', משעה 16:00-20:00 וסופ"ש מיום ו', עד מוצ"ש.

            שבוע 2- ימים ב' וד', כאשר ביום ד' הילדים לנים בבית האב.

ג.    בביטול מועד  מפגש/לינה בין הקטין לנתבע יקבע מועד חלופי בהסכמה.

ד.   מידי ערב בשעה 19:00, תתקיים שיחה בת 20 דקות, עם ההורה השני (ובלבד שלשהות צמודה לינה).

ה.   הצדדים יסתייעו בתיאום הורי, במסגרת התחנה לטיפול משפחתי גולומב 21 חיפה , ויישאו בעלות בחלקים

       שווים.

ו.     הסמכת העו"ס לס"ד  מוארכת לשנה נוספת, למעורבותה בהתאם לצורך ופניית מי מההורים.

תביעת מזונות

7. התובעת מבקשת להעמיד המזונות ע"ס של 2,600 ₪ עבור כל אחד מהקטינים, כולל מדור. לטענתה, המזונות הזמניים  שנקבעו בסך  1,850 ₪ לקטין, הינם מינימאליים ואינם מתאימים ליכולת הכלכלית של הנתבע. הנתבע נותר עם 9,000 ₪ להוצאותיו, בעוד התובעת כמשמורנית על שני קטינים, מקבלת סה"כ כולל מזונות והכנסתה  7,600 ₪ לחודש ל-3 נפשות . הנתבע מוציא רק על סיגריות 1,500 ₪ בחודש.

עובדת במשרה חלקית כפקידה אצל אביה,  ומשתכרת 3,900 ₪. אינה יכולה להרחיב את שעות העבודה, מאחר והילדים עדיין קטנים. הנתבע מהנדס מכונות. השתכר מעבודה במקומות שונים ופרנס את משפחתו מהכנסה של 13,000 ₪  נטו, תחילה בחברת "xxx" ולאחר מכן, בחברת "xxx". בדצמבר 2014, עזב את מקום העבודה. לנתבע פוטנציאל השתכרות מוכח וזכויות כלכליות ניכרות. מסתיר מידע ביחס להשתכרותו האמיתית ועותר לקבלת סכומי עתק מהתובעת שאינם בנמצא. הגביל את החשבון המשותף והויזה שלה וגרם לניתוקה מכל מקור כלכלי. אין לה זכויות פנסיוניות וחשבון העו"ש מצוי ביתרת חובה של 12,000 ₪. מתגוררת עם הקטינים, בדירת הוריה בשכ"ד של 4,000 ₪ לחודש.  הקטינים אינם ישנים עם האב באמצ"ש. לעניין שכ"ד, הוצג הסכם לבית המשפט ויש לחייב הנתבע במחצית הוצאות המדור. מבקשת להורות על השלמת המדור ממועד הגשת תביעה.

8. הנתבע מתנגד לדרישות התובעת ומבקש להעמיד את המזונות על הסכום המינימלי שנקבע בפסיקה. טוען, כי תביעת מזונות הינה תביעה כספית. מטרתה סיפוק מזונות הקטינים ולא סיפוק מזונות אשה. לא פורטו צרכי הקטינים אלא הוערכו בלבד. פוטר מעבודתו בדצמבר 2012. ביום 1.3.15 החל לעבוד בחברת xxx, משתכר 13,000 ₪ ברוטו ו-8,300 ₪ נטו. מתגורר בדירה שכורה ומשלם שכ"ד של 2,400 ₪ , הוצאות אחזקה ודלק ע"ס של
   3,000 ₪ , הוצאות אירוח קטינים בהסדרי ראיה 1,500 ₪. התובעת אינה אוהבת לעבוד. עובדת בהיקף מצומצם אצל אביה במשרה חלקית ביותר, ב-"xxx" עובדת כפקידה, 3 שעות ביום בלבד. הקטינים במערכות החינוך ואין כל הצדקה לאי הגדלת היקף עבודתה.

       הסכם השכירות הינו פיקטיבי, שונה במהלך הסיכומים  מ-3,000 ₪  ל-4,000 ₪, ללא הוכחה על תשלום בפועל.  הצדדים בנו את דירת המגורים על שטח הורי התובעת, לאחר קבלת רשות מההורים.  לא נדרשו ולא שילמו דמי שכירות בפועל. לא נשאו בחשבונות אחזקת הדירה, למעט תשלום טלפון זניח.  המונים היו מאוחדים והחשבונות שולמו ע"י הורי התובעת.

  דיון

9. ביום 4.8.13 נקבעו כאמור, מזונות זמניים בסך 1,850 ₪ לכל קטין וכן מחצית מהוצאות חריגות, תוך ציון כי סוגיית תשלום שכה"ד וההסדרים עם ההורים ילובנו בהליך. הומלץ לצדדים להגיע להסכמות נוכח הפערים הקטנים.
10. ב"כ הנתבע ציין (בעמ' 5 לפרו') , כי מרשו החליף עבודה בפברואר 2014 ,מדשנים לחברת ברן ושכרו יפחת  ל-  10,000 ₪ (במקום 13,000 ₪ לחודש בדשנים). הנתבע  עבר בינתיים לחברת "לביד הנדסה בע"מ" החל מיום 1.3.15 והמציא תלוש שכר וחוזה העסקה על 13,000 ₪ ברוטו וכ- 8,925 ₪  נטו. טוען שלאחר הפחתת חלקו בהפרשות לפנסיה, השכר יעמוד ע"ס של 8,425 ₪ בלבד. כאמור ההחלטה למזונות זמניים יצאה מנקודת הנחה כי הנתבע משתכר 11,000 ₪ נטו לחודש ומדובר בהפחתה של כ-2,000 ₪ לכל הפחות.
11. התובעת העידה כי משתכרת 3,900 ₪ לחודש (עמ' 6) ומשלמת את הוצאות אחזקת הדירה(עמ' 7). למרות שבתקופה המשותפת לא שילמו דמי שכירות להוריה (עמ' 31 וראה עדות הנתבע בעמ' 38), עתה משלמת 3,000 ₪ שכ"ד "יש לנו חוזה שכירות. ההורים שלי לא מסכימים לתת לי יותר."(עמ' 8)   הוצאות  המדור מומנו ע"י הורי התובעת ולא היתה הפרדה בשעוני החשמל והמים (עמ' 13). עובדת מס' שעות בבית אבות "ורד הכרמל" בחיפה שבבעלות הוריה כפקידה למשך 3 שעות ביום משנת 2010 (עמ' 25). לטענתה,  גן פרטי לילד בן 3 מסובסד ועולה 800 ₪ ולמרות שההחלטה התקבלה בתחילת השנה "אבל הוא הסכים. הוא לא אמר לי כלום בנוגע לגן פרטי"(עמ' 26). העידה על הוצאות החינוך- ציוד לביה"ס, חוגים 300 ₪ לבית ספר ו-400 לחוגי גן  – הגדול בחוג כדורגל  והקטן בחוג ספורט וכן טיולים (עמ' 28).

האם להכיר בחוזה השכירות בין התובעת  להוריה?

12. סעיף 4 להסכם שנחתם בין הצדדים קובע:

            "הצדדים מצהירים כי ידוע להם שהם יתגוררו בדירה שתיבנה כברי רשות של הוריה של ד.."

הצדיים מתגוררים בדירה מאז שנת 2005, ללא תשלום דמי שכירות.

            בסופו של יום, מסופקים מגורי הקטינים באמצעות מגורים בדירה, שהינה כאמור יחידת מגורים נפרדת, בה התגוררו הצדדים במשך שנים ללא תשלום דמי שכירות. במישור היחסים בין התובעת להוריה, אפשר לקבל קיום חוזה שכירות.  ואכן הומצא חוזה שכירות  בסך 4,000 ₪ לחודש שצורף ביום 15.12.14.

יחד עם זאת, העיתוי של דרישת תשלום שכר הדירה ע"י הורי התובעת, כאשר התובעת מצויה במצוקה, מעלה תהיות שעל התובעת היה להפריכן ע"י הצגת ראיות אובייקטיביות, אותן לא הביאה ולא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה.

התובעת לא זימנה את הוריה  למתן עדות. לא הגישה כל ראיה להצגת החוזה לרשויות כמו תשלום ארנונה.  לא הגישה כל ראיה לתשלום בפועל של הסכום וכן לא המציאה כל ראיה שהסכום מוכר כהכנסה אצל הוריה לצורכי מיסוי. לפיכך, לא מצאתי לנכון להכיר בהוצאה, כטענת התובעת, עליה היה מוטל עול ההוכחה.

13. מכל המקובץ, למרות ההפחתה בשכרו של הנתבע מ-11,000 ₪ לפחות מ-9,000 ₪, לא מצאתי לנכון, להפחית מגובה המזונות הזמניים, כמו גם לא להעלותם. מנגד, למרות ההפחתה בשכרו של הנתבע, הרי שהנתבע בעל פוטנציאל השתכרות גבוה יותר. המזונות שנקבעו משקפים צרכים בסיסיים של הקטינים, כולל הוצאות מדור שוטפות, גם אם חלק מהשירותים מסופקים דרך דירת ההורים.
14. לפיכך, ניתן תוקף של פסק דין למזונות הזמניים שנקבעו ביום 4.8.13 שיהפכו למזונות קבועים.

התביעה הרכושית-תביעת הבעל

15. התובע הגיש תביעה לאיזון משאבי הצדדים וחיוב הנתבעת בתשלום סך של 200,000 ₪ שנקבעו בהסכם הממון שנחתם ביניהם ביום 27.5.04 וקודם לנישואין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. הנתבעת מתנגדת לתביעה בטענות שיפורטו.

חוות הדעת האקטוארית

16. בהחלטה מיום 28.1.14, מונה רו"ח שטרנפלד כמומחה מטעם בית המשפט, לעריכת חוות דעת לאיזון משאבי הצדדים ממועד הנישואין ועד למועד הקרע ביום 1.6.13. ביום 1.4.14 הוגשה חוות דעת המומחה. ביום 13.5.14, בעקבות שאלות שהוצגו, הבהיר המומחה כי חשבון הבנק אמור להיות מאוזן בחלקים שווים וכי על התובעת להעביר לנתבע סך של 12,788 ₪.
17. לנתבעת טענות נגד חוות הדעת האקטוארית בה נפלו לטענתה טעויות כדלקמן:

א.    חשבון ע"ש הנתבעת – xxx בנק הפועלים – מקור הכספים  טרם הנישואין -118,000 ₪. טוענת כנגד שיערוך הסכום בעת הנישואין פריים מינוס 2 המהווה הצמדה בלבד. תוצאת השערוך גורמת לחיובה בהעברה של 16,316 ₪ לתובע. חישוב של ריבית פריים +2 יראה כי מלוא הסכום בחשבון בבעלות הנתבעת.

ב.    דמי פרישה של התובע מ-xxx בסך 38,750 ₪ שלא הובא בחשבון במסגרת האיזון.

ג.     בונוס שקיבל התובע בחברת xxx לשנת 2013- לא הוסבר אם קיבלו וכיצד.

18. התובע טוען כי בדיון ביום 6.1.15, הצהיר ב"כ הנתבעת כי לא יחקור את הרו"ח וכי מקבלים את חוות הדעת כלשונה. בהמשך הודיע כי תוך מספר ימים יודיע על הבחירה בין שתי החלופות שנקבעו בחוו"ד וכן את העובדה שהמענק לא הוכנס לחוות הדעת. בית המשפט נתן תוקף של החלטהלחוות הדעת מיום 1.4.14, ולתיקון המצוין במכתב מיום 13.5.14.  הנתבעת טוענת כנגד חוות הדעת, בניגוד להצהרתה בדיון כי מקבלת את חוות הדעת כמות שהיא, כאשר חוות הדעת אושרה ע"י בית המשפט ולפיכך מנועה מלהעלות טענותיה. מבקש לחייבה להעביר לו את סכומי האיזון, בהתאם לאפשרות הראשונה בחוות הדעת, סך של 152,194 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד חוות הדעת עד לתשלום בפועל. מטרת הבחירה באופציה הראשונה להקל עליה  ועל מנת לאפשר את סיום הקשר הכלכלי בין הצדדים.

דיון

19. 19. ניתן תוקף של החלטה לחוות דעת המומחה ומכתבו המשלים. בהתאם לחוות הדעת הסכום בסך 200,000 ₪ משוערך ועומד על סך של 245,226 ₪, אותו  יש לקזז מיתרת הזכויות של התובע,  בסך 105,820 ₪, כך שעל הנתבעת  להעביר לתובע סך של  139,406 ₪. ביום 13.5.14, בעקבות שאלות שהוצגו, הבהיר המומחה כי חשבון הבנק אמור להיות מאוזן בחלקים שווים וכי על הנתבעת להעביר לתובע סך של 12,788 ₪ נוספים(ראה עמ' 17).

הנתבעת העלתה השגות במסגרת סיכומיה, לאחר שניתנה החלטה המאמצת את חוות הדעת ונותנת לה תוקף של החלטה. הדבר אינו מקובל, במיוחד שהשאלה בדבר אחוז היוון, הינה שאלה מקצועית שנשאלה בשאלות ההבהרה  והיה צריך לשאול את המומחה בחקירה, ככל שיש השגות על תשובתו. בניגוד לאמור בסיכומי התגובה, אין בדעתי לקבוע מדיניות, מבלי שהמומחה פרס את משנתו בחקירה נגדית.

לעניין הבונוס, התובע הכחיש קבלת בונוס כאמור מ-xxx לשנת 2013 והדבר עולה מתשובות ההבהרה של המומחה מיום 7.7.14 ומיום 3.8.14.

לעניין דמי הפרישה, אותם מעמידה הנתבעת בסיכומי התגובה ע"ס של 38,750 ₪, התובע העיד כי דמי הפרישה מצויים בקופות וכי לא קיבל פיצויים (עמ' 9 לפר'). הנתבעת לא הוכיחה כי אכן התקבל הסכום האמור וכי לא הובא במסגרת חוות הדעת. אעיר, כי המסמך שצורף לסיכומים מדבר על "הסכום ששולם או שנצבר ליום הפרישה" לכן אין מדובר בהוכחה כי מדובר בתשלום נוסף מעבר למצוי בקופות.

לסיכום

20. נוכח העובדה כי הנתבעת הצהירה כי לא תחקור את המומחה  וניתן תוקף של החלטה לחוות הדעת, לא מצאתי מקום לפתוח את הדיון בעניין חוות הדעת ולדון בטענותיה המועלות בשלב הסיכומים בלבד והטענות נדחו.

הסכם ממון-אישור נוטריוני ופרשנות הסכם

21. ביום 27.5.04, טרם הנישואין, חתמו הצדדים על הסכם ממון, אצל עו"ד יחיאל טל נוטריון, לפיו לתובע אין חלק בדירה שהינה בבעלות הורי הנתבעת.  נקבע כי במקרה של גירושין/או פירוד, יהיה התובע זכאי לקבל סך של 200,000 ₪ בתוספת הצמדה (להיום כ- 250,000 ₪ ).

לטענת הנתבעת, הדירה  נבנתה על קרקע השייכת להוריה במימון ההורים.  אינה בעלת יכולת כלכלית להעביר סכום בסך 250,000₪. הפעלת אפשרות הראשונה בחוות הדעת- משמעה העברה מידית של הסכום לתובע, בעוד הנתבעת תקבל את חלקה בעוד שנים רבות. משמעות הביצוע –קריסה כלכלית מוחלטת. הנכס אינו בבעלותה אינה יכולה למוכרו, או לקחת משכנתא, באמצעותו. ההסכם נחתם מול אביה, אינה בקיאה בפרטיו. ההסכם אושר נוטריונית, ולא היה אישור בית משפט. אינה מבינה בענייני כספים. הצדדים להסכם אינם הצדדים הנכונים. להוריה טענות בגין חוב שכ"ד של מגורי התובע  בנכס משך שנים.

       נישואי הצדדים טרם הסתיימו לפיכך, טרם הגיע מועד התשלום.  הגישה במסגרת תביעת גירושין של התובע תביעה לחיוב כתובה בסך 777,777 ₪. התובע הודה בקיום יחסים מחוץ לנישואין וסביר  שיחויב בסכום הכתובה באופן שיידרש קיזוז.  כן מבוקש לקבוע, כי הסכום ישולם 30 יום ממועד הגירושין, בכפוף להחלטת בד"ר בעניין הכתובה, עקב מצבה הכלכלי.

22. התובע טוען, כי השטח אומנם שייך להורי הנתבעת, אולם הדירה נבנתה מכספי הלוואה שנטלו ושולמה ע"י הוריו ומכספיהם. חלקו נכון למועד הגשת התביעה 247,458 ₪. הנתבעת לא הגישה כל תביעה לביטול הסכם ממון ויש לדחות את טענותיה להעדר הבנה או כשירות. לשון ההסכם וכוונת הצדדים, תשלום תוך 30 יום ממועד הפרידה והפינוי. מאחר ופינה את הדירה והצדדים נפרדו, מועד התשלום התגבש. מבקש להורות על אכיפת ההסכם.

דיון

הסכם ממון- אישור נוטריוני

23. סעיף 2 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע:

            "אישור ואימות

הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור."

עם זאת,  במצב של הסכם לפני הנישואין מציע המחוקק אפשרות של אימות במקום אישור בבית משפט או בבית דין.

            סעיף 2(ג) לחוק קובע:

           "בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין."

            דהיינו אימות אצל רושם נישואין. לענייננו קובע סעיף 2(ג1) לחוק:

           "הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו."

מהכלל לפרט

24. במקרה דנן, הצדדים אימתו את ההסכם אצל נוטריון עו"ד יחיאל טל. באישור להסכם כותב הנוטריון:

       "אני הח"מ יחיאל טל עו"ד ונוטריון מאשר בזאת כי הצדדים הנ"ל הופיעו בפני במעמד חתימת ההסכם הנ"ל וכי הסברתי לצדדים את תוכן ההסכם ומהותו ושוכנעתי כי חתימת הצדדים על הסכם זה נעשתה מתוך רצון

       חופשי וללא כל כפיה מכל סוג ומין ולאחר שהבינו את משמעותו ותוצאותיו אישרתי את חתימתם על הסכם זה בהתאם לסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני –זוג, תשל"ד-1973."

        לפיכך טענת הנתבעת באשר לצורך לאשר את ההסכם בבית משפט- נדחית.

            באשר לטענה כי הוריה הם הצד הנכון להסכם, הרי שההסכם יוצא מנקודת הנחה כי הנתבעת מייצגת את האינטרסים של ההורים, ברצון שלא לתת דריסת רגל קניינית לתובע, ובאופן שעלול להביא גם לדרישה לפרוק שיתוף במקרקעין ובעיות משפטיות אחרות, כתוצאה מפרוד. לפיכך, בוודאי תמצא את הדרך לשלם את הסכום האמור, גם אם תדרש לפנות להוריה בעניין. כזכור, הנתבעת לא הגישה תביעה לביטול הסכם ולפיכך יש לאכוף את ההסכם על סעיפיו. ביטול ההסכם יאפשר לתובע להעלות טענות קנייניות וכספיות לענין הדירה, באופן שלהורי הנתבעת יש אינטרס ברור לסייע בתשלום. אעיר כי הטענה שלהורי התובעת דרישה מהנתבע לתשלום שכ"ד על מגוריו בדירה, חורגת מגדרי הליך זה.

            לפיכך הסכם הממון תקף ויש לקיימו.

פרשנות ההסכם

25. הנתבעת העלתה שאלה של פרשנות הסכם. לטענתה, נישואי הצדדים טרם הסתיימו לפיכך, טרם הגיע מועד התשלום. עיון בסעיף 5 להסכם קובע:

            "מבלי לפגוע באמור בסעיף 5 דלעיל מוסכם בזאת כי במקרה וחלילה הצדדים יפרדו לאחר נישואיהם  ו/או יתגרשו ובאם תיבנה הדירה יהא ל. זכאי לקבלת סכום של 200,000 ₪ מד. שישולמו בתוך 30 יום  מסיום נישואי הצדדים ופינוי הדירה . סכום זה יהא צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר המדד הבסיסי יהא  מדד חודש 5/04 שיפורסם בחודש 6/04."

המסגרת הנורמטיבית

26. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע:

""פירוש של חוזה

  חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

המדובר בנוסח המתוקן של הסעיף כאשר על מטרת התיקון והשגת תכליתו קיימות דעות רבות.

            ראה: עא 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (5.6.13)

בדנ"א 2045/05  ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל (11.5.06) :

"אין חולק, כי מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו. אין גם חולק, כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו"

וכן " לשון החוזה היא זו שתוחמת, כאמור, את גבולות הפרשנות"

עם זאת הפרשן אינו בלשן-

"בפירושו של חוזה אין אנו מעסיקים עצמנו במחקר לשוני גרידא, וידענו כי הפירוש מכוון עצמו לאומד דעתם של הצדדים" (ע"א 5795/90 סקלי נ' דורען, פ"ד מו(5) 811, 818). בבחינת אומד דעתם של הצדדים לחוזה השופט אינו בוחן דברים שבלב. הוא מנסה לאתר את רצונם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים עת שכרתו את החוזה ביניהם, כפי שהוא משתקף ב"סיפור" שהם מספרים, מתחילתו בשלב המשא-ומתן והרקע שקדם לו ועד לסופו".

דהיינו יש חשיבות לרצון הסובייקטיבי של הצדדים.

עם זאת כב' השופט סולברג קובע:

"ברם, לטעמי, ההיסטוריה החקיקתית, לשון סעיף 25(א) הנ"ל לחוק החוזים, ומדיניות משפטית ראויה, מחייבים גם זאת: ככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות, עד כי, לעיתים, נדירות, תזכה הלשון למעמד בלעדי."

תהא אשר תהא המשמעות של תיקון סעיף 25 לחוק החוזים, נראה כי במקרה דנן ניתן להגיע לתוצאה זהה הן מבחינה לשונית והן מבחינת אומד דעת הצדדים.

      מהכלל לפרט

27. הצדדים חלוקים בשאלה מתי מועד התשלום שנקבע תוך 30 יום "מסיום נישואי הצדדים ופינוי הדירה."

מה משמעות סיום נישואי הצדדים- פרוד או גרושין ?

דומה כי הצדדים עצמם קבעו בלשון ההסכם כי "הזכאות"  כוללת הן פרוד והן גירושין, אחרת אם הדבר תלוי בגירושין בלבד, למה להזכיר את אפשרות הפרוד?

האם מועד התשלום חופף למועד הזכאות?

גם אם נאמר כי  לעניין התשלום, נראה את  הצדדים כמי שהתאימו את לשון ההסכם, למצב החוקי ששרר במועד עריכת ההסכם  27.5.04 ,טרם מתן האפשרות לאזן את המשאבים, שלא בגירושין או מוות ,בלבד ולכן ציינו את התשלום "תוך 30 יום מסיום נישואי הצדדים ופינוי הדירה" כחלק מאיזון כולל.

            עם זאת, דומה כי אין מניעה לקבוע כי מועד התשלום הגיע הן מבחינה לשונית והן מבחינה סובייקטיבית של אומד דעת הצדדים:

            ראשית, המצב החוקי שונה וכיום ניתן לבצע איזון אף טרם גירושין.

שנית, פני הצדדים לאיזון בפועל, כך שבהתאם לאומד דעתם, בעת עריכת ההסכם, הגיע העת להעברת התשלום. שלישית, אומד דעת הצדדים, או תכלית ההסכם, לפצות את התובע על אי דרישת זכויות בדירה שנבנתה, במצב של גירושין, או פרוד, כאשר התנאי הנוסף הינו פינוי הדירה. "סיום נישואי הצדדים"מבחינה תכליתית, יכול לקבל גם את הפרשנות המילולית ככוללת הן את הפרוד והן את הגירושין, במיוחד שהתובע אינו מתגורר עוד בדירה ולא צוין במפורש בלשון ההסכם תשלום "ממועד גירושי הצדדים" בדווקא.

לסיכום

28. מכל המקובץ על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הקבוע בסעיף 6 להסכם הממון.

שינוי בסיס האיזון–

29. לטענת הנתבעת, יש להורות על שינוי בסיס האיזון, בהתחשב בכושר ההשתכרות של הצדדים, באופן שהיא תקבל 70% מנכסי האיזון. נותרה לבדה מטופלת בשני ילדים קטינים, ללא כושר השתכרות ועם חיוב לשלם לתובע על נכס שאינו שלה. התובע בעל פוטנציאל השתכרות גבוה ועם חיובים לשלם שחלקה בהן הינו מחצית בלבד. התובע נותר עם פוטנציאל השתכרות גבוה מאוד, בנוסף לסכום אותו אמור לקבל על הדירה וכן זכויות פנסיוניות אחרות. ככל שיקבל את הסכום המצוין בהסכם הממון, מבקשת להורות על האופציה השניה. קיזוז סכומי הסכם ממון מסכומי איזון המשאבים ושינוי בסיס האיזון.

            התובע מתנגד ומציין כי הכלל הינו איזון בשווה בין הצדדים. סטייה מהכלל רק במקרים חריגים "בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". התובע יוצא ללא כלום, בעוד הנתבעת יוצאת עם דירה חדישה וללא מחויבות בתשלום בגין השימוש בה.  אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה. עובדת 3 שעות ביום בשכר של 3,900 ₪ ובמשרה מלאה עשויה לקבל שכר הגבוה משלו.

המסגרת הנורמטיבית

30. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע:

            "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1)   …..

(2)   לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;"

       הכלל הינו חלוקה שוויונית של נכסי בני הזוג כאשר רק במקרים מיוחדים תערך חלוקה שאינה שווה. תוך התחשבות בנכסים עתידיים, לרבות כושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג.

            בבעמ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.14)  נקבע:

            " תכליתו של סעיף 8 הינה לאפשר לבית המשפט לסטות מההסדר בסעיף 5 כדי  לקיים את העקרונות המנחים שעומדים ביסודו של ההסדר – שוויון ואוטונומיה – גם במקרים המיוחדים. נדמה כי שיקולי מדיניות תומכים בחלוקה מחצה על מחצה של נכסי בני הזוג, לא רק כדי לשקף את השוויון, אלא גם על מנת לקדם אותו. ברם, יש כי הענקת חצי משוויים של הנכסים לכל צד לא תביא להשגת תכליות החוק."

            בבע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית (21.5.15) נקבע:

            "ברי כי השימוש החריג בסעיף ייעשה בזהירות רבה, אולם יישומם תחום לנסיבות כל תיק; כפי שנאמר, "המחוקק הותיר לשיקול דעתם של בתי המשפט ובתי הדין פיתוח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות לשימוש בסמכות זו, ואין מדובר ברשימה סגורה" (בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני (14.4.2015), פסקה ט"ו וההפניות שם (להלן עניין פלוני 2015))."

            בפסק הדין בבע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.14)   נקבע  כי בגידה במערכת היחסים הזוגית אינה מהווה "נסיבה מיוחדת" המצדיקה חריגה מאיזון המשאבים השוויוני. הנתבעת הטיבה של א לטעון זאת ונימקה את הצורך בשינוי בסיס האיזון בפערי השתכרות.

מהכלל לפרט

31. לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי לנכון להורות על שינוי בסיס האיזון. הנתבעת עובדת 3 שעות בלבד בעסק בבעלות הוריה, משתכרת 3,900 ₪ ,כאשר אם תעבוד במשרה מלאה עשויה להשתוות לתובע בשכרו. לחילופין לעבוד במקום עבודה אחר ולשפר את כושר השתכרותה הנוכחי.

       הנתבעת מתגוררת בדירה חדישה , בעוד התובע נאלץ לעזוב את הדירה. תשלום בסך 200,000 ₪, אינו משקף את מחצית שווי הנכס. הבידול בין הנתבעת להוריה לעניין הדירה, הינו מלאכותי ועיקרו ביחסים מול התובע. גם הטענה  כי משלמת שכר דירה נולד  כ"אילוץ" במסגרת תביעת המזונות. למרות התמונה המצטיירת כי הנתבעת מצויה בנחיתות מסויימת, הרי שמדובר בעיוות של המצב האמיתי, לפיו הינה בעלת היתרון הכלכלי על פני התובע, אשר  יוצא מהנישואין עם חוב מזונות וסכום כסף מינימאלי ביותר.

       מכל המקובץ, לא מצאתי מקום לשנות את בסיס האיזון.

תכולת הבית

32. תכולת הבית-לטענת הנתבעת, המדובר בתכולה בסיסית, שנרכשה לפני 10 שנים, רובה מיועדת לשימוש הקטינים ונרכשה כמתנה מהוריה. הסכום המועט ששולם ע"י הורי התובע הוסדר לבקשתם, במסגרת הסכם הממון, בו נקבע השבת הסכום במקרה של פרידה. התובע נטל עימו בעזיבה את החפצים אשר חפץ.

       התובע טוען, כי רכשו ריהוט ומוצרי חשמל יוקרתיים לדירה והדירה מאובזרת היטב בריהוט חדיש. הנתבעת הודתה כי עם המעבר לדירה, בשנת 2005, רכשו הצדדים תכולת הדירה לרבות חדר שינה, מזרן זוגי של עמינח, שולחן וכסאות לפינת אוכל , חדר  ארונות, מוצרי חשמל. להערכתו, שווי התכולה כ-200,000  ₪ ועותר לקבלת מחצית השווי.

33. הנתבעת העידה כי נכנסו לדירה בשנת 2005 ורכשו תכולה בדירן "זה היה מתוך תצוגה וזה היה ב-50% הנחה" אישרה רכישת מזרון עמינח, חדר ארונות, מוצרי חשמל ושולחן לפינת אוכל (עמ' 27). אין להם ביטוח לתכולת הבית (עמ' 28).

       התובע העיד כי תכולת הבית כללה סלון, מטבח בשווי 100 א' ₪ מכספי הוריו, סורגים לחלונות שלא נכנסו להסכם ממון. העיד כי הוריו השקיעו 400 אלף ₪ בדירה, 200 אלף ₪ בהעברה, דבר שהוביל להסכם ממון. ולאחר מיכן הוסיפו תשלום לאנשי מקצוע (תריסים, חלונות, סורגים).העיד כי ניתן לבדוק מול הספקים (עמ' 37).

34. לאחר ששקלתי את הדברים, הריני קובעת כי התובע זכאי לחלקו בתכולת הדירה. עם זאת, התובע לא הוכיח את שווי התכולה, כאשר יש להביא בחשבון בלאי של 10 שנים.

הנתבעת תערוך תוך 14 יום שתי רשימות תכולה, שאינן כוללת את ציוד הילדים, מהם יבחר הנתבע אחת מהרשימות לחלוקה בעין. לא יוגשו 2 רשימות במועד, הנתבעת תשלם לתובע סכום על דרך האומדנא, בסך של 30,000 ₪.

רכב

35. רכב– התובע טוען כי זכאי למחצית שווי הרכב כ-  48,150 ₪.

הנתבעת טוענת, כי הרכב  נרכש מכספי מתנה מהוריה ולתובע אין חלק. נרשם על שמה, רישום המעיד על בעלות. התובע טוען, כי הצדדים רכשו במהלך שנות הנישואין רכב מסוג סוזוקי גרנד ויטרה מודל 2008, שנרשם פורמאלית ע"ש הנתבעת בלבד, שוויו במועד הקובע -96,300 ₪. לאחר פתיחת ההליכים, העבירה הנתבעת את הרכב על שם אימה. הודתה כי הרכב משותף וכי עושה שימוש בלעדי ברכב. הטענה כי נרכש בכספי הוריה מועלה לראשונה בסיכומים, סותרת את טענותיה בהליך ולא הוכיחה טענתה.

36. המדובר ברכב שגם אם נרכש כמתנה מהורי הנתבעת, שימש את הצדדים ואין בעובדת הרישום והעברתו ע"ש אימה של הנתבעת, למנוע מהתובע את חלקו. הנתבעת תשלם לתובע מחצית שווי הרכב, בהתאם לשוויו במועד הקובע (1.6.13), כמצוין במחירון יצחק לוי.

לסיכום

37. מכל המקובץ להלן סיכום ההוראות האופרטיביות בפסק הדין-

א.    משמורת-  על הקטינים לאם והסדרי הראיה כמצוין בסעיף 6 לפסק הדין.

ב.    מזונות- כמצוין בסעיף 14 לפסק הדין.

ג.     רכוש- ניתן תוקף של פסק דין לחוות דעת המומחה מיום 1.4.14 וכן לתוספת מיום 13.5.14, לעניין כיסוי החוב בבנק פועלים וייחוס מחצית הסכום בסך 12,778 ₪ לחובת הנתבע. התשלומים לפי האפשרות הראשונה ותוך 30 יום ממועד פסק הדין.

ד.    תכולת הבית- הנתבעת תערוך  תוך 14 יום  שתי רשימות תכולה, (ללא  ציוד הילדים), מהן יבחר הנתבע אחת, לחלוקה בעין. לא יוגשו 2 רשימות במועד, הנתבעת תשלם לתובע סכום על דרך האומדנא, בסך של 30,000 ₪.

ה.    רכב- הנתבעת תשלם לתובע מחצית שווי הרכב, בהתאם לשוויו במועד הקובע (1.6.13) במחירון יצחק לוי, תוך 30 יום מהיום.

38. לאחר ששקלתי את הדברים ולמרות קבלת התביעות, ונוכח העובדה שניתן היה לסיים הסכסוך בהסכם, ביהמ"ש מביע את מורת רוחו מהתנהלות התובעת, כולל בדיון האחרון וזימון השווא של המומחה. לפיכך, התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, כולל מע"מ.
39. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים

ניתן והודע היום כ"ב סיוון תשע"ה, 09/06/2015 בהעדר הצדדים.