בית המשפט העליון קבע היום תקדים עקרוני וחשוב בדיני העונשין ובפקודת בתי הסוהר: אסירים שהורשעו בסיוע לביצוע עבירות אלימות חמורה – גם כאשר העבירה נותרה בשלב הניסיון בלבד – לא יוכלו ליהנות ממנגנון השחרור המנהלי המוגבר.

ההכרעה התקבלה פה אחד על ידי הרכב השופטות רות רונן, גילה כנפי-שטייניץ ויעל וילנר ברעב"ס 42024-04-26 (שירות בתי הסוהר נ' הדי אלפקיר), אשר הפכו את החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת והחזירו על כנה את עמדת שב"ס.

האירוע במסעדה והמחלוקת על יום השחרור

הדי אלפקיר נדון ל-30 חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע, על פי הודאתו, בעבירה של סיוע לניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לצד עבירות נשק ורכוש נוספות. הרקע להרשעתו היה השתתפות באירוע חמור של ירי מתוך רכב לעבר מסעדה.

כאשר פנה אלפקיר לשירות בתי הסוהר בבקשה לקצר את תקופת מאסרו באמצעות "מנגנון השחרור המנהלי המוגבר" – הסדר שנועד להקל על מצוקת הצפיפות הקשה בבתי הסוהר באמצעות הקדמת מועד שחרורם של אסירים – הוא נתקל בסירוב. בשב"ס הבהירו כי סעיף 68ג(ג)(1) לפקודת בתי הסוהר מחריג מהמנגנון המוגבר אסירים שהורשעו בעבירות אלימות חמורות, ובהן חבלה חמורה לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין.

אלפקיר עתר לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את טענתו. השופט המחוזי קבע כי מאחר שאלפקיר לא ביצע עבירה מושלמת אלא עבירה "נגזרת כפולה" (סיוע לניסיון), והחוק אינו מציין במפורש נגזרות כפולות אלא רק עבירות מושלמות, הרי שההחרגה אינה חלה עליו והוא זכאי לשחרור מוקדם. בשב"ס לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

הניתוח המשפטי: מהי "נגזרת" ואיך מודדים מסוכנות?

שופטות בית המשפט העליון קיבלו את הערעור והבהירו כי הדין החל על הביצוע העיקרי חל במישור העקרוני גם על מעשי הסיוע והניסיון:

1. כלל "צמידות הדין" (סעיף 34ד לחוק העונשין): השופטות קבעו כי הוראות סעיף 34ד לחוק העונשין, המשוות בין הדין החל על העבירה המושלמת לבין הדין החל על עבירות נגזרות, חלות באופן מלא גם על סיוע לניסיון.

2. סיוע לניסיון אינו "נגזרת כפולה": השופטת גילה כנפי-שטייניץ (שאליה הצטרפה השופטת יעל וילנר) הסבירה כי מבחינה מהותית, המסייע מכוון את מעשיו לביצוע העבירה המושלמת. העובדה שהעבירה נעצרה בשלב הניסיון נובעת שנסיבות שאינן תלויות במסייע, ולפיכך מדובר בגזירה ראשונה של סיוע לביצוע העיקרי ולא ב"נגזרת שנייה" המצריכה הוראת חוק ייחודית.

3. הגנה על שלום הציבור: השופטת רות רונן הדגישה כי תכליתו של סעיף 68ג(ג)(1) לפקודת בתי הסוהר היא להגן על הציבור מפני אסירים שנשקפת ממנה מסוכנות גבוהה. מנגנון השחרור המנהלי המוגבר מעניק קיצור מאסר אוטומטי וגורף, ולכן החלת ההחרגה גם על מסייעים מוודאת כי עניינם של מי שהיו מעורבים באירועי אלימות קשים ייבחן באופן פרטני (למשל בוועדת שחרורים) ולא ישוחררו באופן אוטומטי.

הנקודות המרכזיות בהכרעת בית המשפט העליון

מסר למחוקק לצד הבהרת ההלכה

לצד קבלת הערעור והותרת החלטת שב"ס על כנה, ציינה השופטת רות רונן בסיכום דבריה כי נוכח מצוקת הצפיפות המתמשכת במתקני הכליאה, מן הראוי שהמחוקק ייתן את דעתו לשאלת הניצול המיטבי של מנגנוני השחרור. היא הציעה כי המחוקק ישקול בעתיד לקבוע הסדרים מובחנים ומפורשים בין דרגות המעורבות השונות בעבירה – בין מבצעים עיקריים ומשדלים לבין מסייעים.

הכרעת העליון מקבעת נורמה ברורה: מי שנוטל חלק באירועי אלימות ונשק, גם בתור "מסייע" בלבד וגם אם האירוע לא הסתיים בתוצאה המלאה, ישאר כפוף למגבלות השחרור של העבירה העיקרית.